החלטה 431

באמת שלא התכוונתי לכתוב יותר על פוליטיקה בישראל, בוודאי שלא בטווח הקרוב. אבל מה שקורה במערכת הפוליטית בישראלית ותוצאות הבחירות למפלגה שחושבת שהיא הולכת קדימה לא מאפשרות לי שלא להגיב, ובקצרה.

חמולוקרטיה

"אי אפשר למשול בישראל על קול אחד, זה בלתי תקין" – עורך דינו של מופז מסביר כי לבני אמנם זכתה ב-431 קולות יותר ממופז, אך קלפי שנפסלה ברהט מנתה 430 קולות.

מדברים הרבה על חוזקה של הדמוקרטיה הישראלית, אבל בואו קודם כל נבדוק האם בכלל יש כאן דמוקרטיה. האם לא הגיעה השעה להחליף את המושג הזה ב"חמולוקרטיה"? 216 אנשי חמולה אחת יכולים לקבוע מי יהיה ראש ממשלת ישראל? האם באמת נפלנו על השכל? במלים אחרות – בגלל החמולה הבידואית מרהט לבני היא זו שתייצג את ישראל במפגשים עם הבית הלבן וכמובן עם אבו מאזן.

השיטה פרחה

"יש לאפשר למיליוני אזרחי ישראל לבחור מי ינהיג אותם, ולא להשאיר את השאלה הזו למתפקדי קדימה. צריך לתת לעם להחליט מי ינהיג אותו. מי שחושש מהחלטת העם לא ראוי להנהיג את העם". – ביבי נתניהו.

עם כל סלידתי מהאיש, ביבי צודק בכל מילה.

קדימה היא לא מפלגה. אוסף של פליטים אינטרסנטיים שהתאספו סביב סינורו של אריק שרון ונהנו מפירורי הפופולריות וה"תהילה" שלו. הבחירות לפני למעלה משנתיים עמדו בצל היעלמותו הטרגית של שרון מהזירה, ואולמרט היה במקרה במקום כדי ללקט את השלל. אבל מדוע, עם פרישתו של אהוד הנהנתן, אנו אוטומטית מניחים שכל אחד שיירש אותו הוא מועמד מיידי להיות ראש הממשלה? מישהו מאזרחי ישראל באמת בחר בו (או בה)? אולי באמת עדיף לחזור לשיטה של בחירות אישיות?

יצא גבר?

"אני לוקח פסק זמן. ברצוני לבחון כיווני עשייה נוספים שבהם אני אוכל לתרום למדינת ישראל ולמשפחתי" – שאול מופז.

חייבים להגיד לזכותו של מופז, שברגע קשה מבחינתו הפגין רמה גבוהה של אינטגריטי, מצרך נדיר במקומותינו. הבן אדם רץ, נלחם נגד כל המפקפקים בו (כולל כותב שורות אלו) וכמעט כמעט ניצח. לא חשוב שהשתמש בשיטות ליכודניקיות מאוסות של קבלני קולות וכל הג'אז הזה, לא חשוב שהבן אדם נכשל בתפקידיו הביצועיים. היה לו את האומץ להכריז כי הוא מקבל את גזר דין הבוחר, לא מערער ועושה "בלאגן". אני מסיר את הכומתה.

אבל רגע, אני מחזיר את הכובע - זה לא אותו שאול שדרש מציפי להתחייב שלא לנטוש את המפלגה במקרה שהיא תפסיד? אז אמר. הוא גם אמר שלא יפרוש מהליכוד ולמחרת עשה אחורה פנה. אינטגריטי? אולי. אמינות – אפס.

רגע, עד שניה, אני מהדק את הכובע אל ראשי – יסלחו לי כל הפמיניסטיות, אולי לגבר-גבר קשה לקבל את הרעיון שאשה תמשול בו? אולי למר ביטחון, הרמטכל"ל המהולל, שר הביטחון לשעבר, קשה להודות בחולשות שוביניסטיות ולקבל מרות של מי שלא יודע לפרק M-16בעשר שניות (ואולי כן, הרי הגברת היתה פעם במוסד, לא?)

ברמה הצינית, ניתן לומר כי בישראל, בה אופק התכנון הפוליטי נמדד במימדי זמן הזויים של שבועות וחודשים, הכל עוד יכול לקרות. פסק הזמן שהוא לוקח יכול להיות אפילו יותר קצר ממה שהוא מתכנן. חכו – הוא עוד ישוב.

אז מה התוכניות שלו כעת? "ייעשה לביתו"? ימכור נשק לקולומביה? ייעוץ בטחוני לגאורגיה?

הסטטיסטיקה לא משקרת (אבל הנסקרים כן)

"צריך לקחת בחשבון שכל בן אדם יכול להחליט כיצד יענה בסקר. הבעיה כאן היא שיש אוכלוסיה שאינה עונה לסקרים או שלא אומרת את האמת" – קמיל פוקס.

בתרגום לעברית מדוברת - בוחרי קדימה הם פשוט שקרנים. למרות שיש לי השערה טובה מאוד למי מבין אוהדי שני המועמדים העיקריים היה אינטרס לא להגיד את האמת, זה לא באמת משנה. יש לנו כאן עסק עם נוכלים, שקרנים, בסטיונרים, רובם הגדול נפולת הנמושות של הליכוד. בחייכם – כמה באמת הם "חברים" במפלגה? אבל רגע – זו לא באמת מפלגה. איך אפשר להיות חבר "אמיתי" בקבוצה של אינטרסנטים שאין להם שום מכנה משותף מלבד הרצון להיות בשלטון? (וראה ההערה שלי מקודם על החמולתיות בקדימה)

משום מה יש לי תחושה שאם היו עושים סקרים או מדגמים לבחירות במר"ץ, התוצאות שהיה מביא קמיל לא היו פוקס...

כל רגע קובע

"לבני גנבה את הבחירות בבקשתה להאריך את משך ההצבעה" – מוטי מורל

אתה מבין את זה ברוך? בגלל שהיתה עוד חצי שעה להצבעה, וכל החמולות של שאול כבר גמרו להצביע, נוצרה כאן סיטואציה מעניינת שסתם "פסאודו" מצביע הגון (טוב, כבר אמרנו שאין באמת "חבר" מפלגה) יכול להחליט מי באמת הוא חושב כמתאים להנהיג את המפלגה והמדינה.

במלים אחרות, בשעה 10 יש לנו ראש ממשלה אחד, בשעה 10:30 ראש ממשלה אחר, זה מה שנקרא: מפלגה ברוח הזמן...